שבוע לטיסה להודו.
רק שנועם נתן את האוקי שלו לנסיעה משפחתית להודו הבנתי שזה הולך לקרות.
בהתחלה זה היה נראה כמו חלום רחוק. איך בכלל אוספים את כל החבר'ה הצעירים לנסיעה משותפת ארוכה של חודש עם האחים הקטנים ואבא ואמא הזקנים?
אבל נועם שעכשיו חגג 20 שנה אמר “כן” וסחף בכן שלו את אליה ואביגיל המתוקות. אני נפעם מהקשר שנרקם בין שלושת הגדולים. חברות קרובה ומיוחדת שתשאר לכל החיים שלהם.
אליה עוד לא חזרה מהדרכה של חודשיים בקמפ בקנדה. היא נוחתת ביום שישי וביום שני אנחנו כבר על הטיסה להודו. אין לה הרבה זמן לנשום, אבל אנחנו מקווים שהיא תחצה את זה.
בינתיים, אני מרגיש איך הגוף שלי רוטט לקראת הטיסה. אנחנו בהכנות של הבית לאיר בי אנד בי, יחד עם כל ההכנות לטיסה. אמרתי לילדים שהשבוע הם דואגים לעצמם. אנחנו במירוץ נגד הזמן להספיק את כל מה שצריך לקראת הטיסה ועוד לקבל את אליה, ולתת לה בית חם ורגוע.
מיכאל התעורר עכשיו. עינבר הלכה לעבוד, אצל אבא של חברה שלה. אביגיל וענת ישנות, ונועם עובד אצל שי שחל השכן החמוד. בית שקט. רגע לפני הסערה.