אני מאמין שכאשר אדם צריך לעשות מעשה כלשהו, הבריאה שולחת אליו רמזים מהרבה כיוונים כדי שילך בכיוון הנכון לך.
בשנת 2005, יצאנו אשתי ואני לטיול של שנה בעולם עם בננו הבכור הקטן. לפני שיצאנו לדרך הבנתי שאני סוגר שתי דלתות. אחת של העיסוק בצילום ובימוי. השניה של הטיפול בשיטת אלבאום. הבנתי ששני העיסוקים האלה שעסקתי בהם כבר לא מתאימים לחיי עוד ואני לא חוזר יותר לעסוק בהם.
וכך קרה שבמהלך הטיול שלנו פגשנו אדם שטופל באיורוודה וסיפר לנו על הנפלאות שלה. לאחר מכן פגשנו רופא איורוודי בניו זילנד שנתן לנו תוכנית טיפולית ובמהלך הטיול קראתי את הספר "התקדשות" של אליזבט הייך, והתוודעתי לאיורוודה פעם נוספת.
האסימון נפל כשפגשתי זוג שלמדו בבגסו דרמסלה בהודו את הרפואה וסיפרו לי עליה בהמון שקיקה ואני נשביתי בקסם. באותו הרגע הבנתי שהמשך הטיול שלנו זה הודו.
בחשש מה ניגשתי לענת אשתי וסיפרתי לה מה אני רוצה. להפתעתי היא לא התנגדה למרות סלידתה מהודו באותם זמנים (דבר שהשתנה מאד במהלך הזמן) ועשינו תוכניות לקראת הנסיעה להודו.
להודו הגעתי ראשון כשאשתי והבן נשארו עוד זמן בתאילנד. התמקמתי במקום שנקרא דרמקוט ושם התחלתי ללמוד אצל זוג מורים. לקחתי את כל הקורסים שהם יכלו להציע לי באותה התקופה ומיד הרגשתי שהגעתי הביתה. היינו בסך הכל שני תלמידים בכיתה כך שהלימודים היו למעשה כמו שיעור פרטי. למדתי מהבוקר עד הערב, כל יום במשך כמה חודשים והתחושה היתה נפלאה.
למדתי באינטנסיביות רבה שמקבילה לתקופה של שנתיים בקורס איורוודה רגיל בארץ. כשחזרתי לארץ המשכתי את הלימודים אצל רופא איורוודי בשם וורמה ולאחר מכן נסעתי להודו ללימודים נוספים והתמחויות בווראנאסי, ופונה.
התמחיתי בניקוי רעלים פאנצ'ה קארמה והקמתי את מרכז אדם ומרפא לניקוי רעלים. ולימים גם הייתי מרצה במכללת רידמן הידועה.
עד היום אני מאמין שיש משהו שלם ברפואת האיורוודה, שיכולה להבין לעומק את מצבו של האדם ולתת תוכנית טיפולית מדויקת.